חיוב הארנונה – על שומת הארנונה המוצאת בידי מנהל הארנונה לכלול יסודות הבאים :

 

• זהות הנישום.
• סוג הנכס (בניין, קרקע תפוסה, אדמה חקלאית) וסיווג משנה (לדוגמא סככה).
• השימוש שנעשה בנכס (חנות, מחסן, משרד, תעשיה, מלאכה).
• מיקום הנכס על פי מפת אזורי מס בתחום הרשות המקומית.
• שטח הנכס.
• הנחות במידה וקיימות.

 

משלם הארנונה =הנישום  בארנונה – אדם או חברה המחזיקה נכס בתחום רשות מקומית כבעל או כשוכר הנכס, עליו מוטלת החובה לשלם את חשבון הארנונה שהתקבל מרשות המקומית. ניתן לחייב בארנונה רק את המחזיק והמשתמש בנכס.

 

תעריפי הארנונה – התעריפים הקבועים בצווי המסים של רשויות מקומיות בהתאם לסוגי הנכסים אותם קבעה לאורך השנים ובשינויים המחייבים או מבוקשים, המאושרים על ידי השרים. לתעריף הארנונה משמעות רבה שכן החיוב השנתי בארנונה יכול להשתנות מרשות מקומית אחת לשניה, שכן יש רשויות מקומיות הקובעות תעריפים נמוכים ומיוחדים לסוגי נכסים מסוימים.

 

מיקום הנכס – לא מעט רשויות מקומיות מחלקות את תחום שיפוטיהן למספר אזורי מס.

 

שטח הנכס– הרשות המקומית קובעת כללים לחישוב שטח נכס. צו המסים של רשות המקומית כולל הגדרות של חישוב שטח הנכס ו/או שטחים שיבואו לעניין חישוב שטח הנכס. שיטת המדידה של שטח הנכס שונה מרשות לרשות. יש ארבע שיטות מדידה עיקריות:

 

• נטו- שטח הבניין ללא השטחים המשותפים וללא קירות חוץ.
• נטו-נטו- שטח הבניין ללא השטחים המשותפים, ללא קירות חוץ וללא קירות פנים.
• ברוטו- שטח הבניין ללא השטחים שאינם בחזקת משתמש מסוים.
• ברוטו-ברוטו- שטח הבניין על פי התסכית (מידות חוץ של הבניין).

 

חוקיות צווי הארנונה- כל שינוי בצו הארנונה המשנה את החיוב, מחייב אישור השרים (שר הפנים ושר האוצר). רשות מקומית חייבת למסור הודעה לנישומים בעיר בדבר פניה לשרים לשינוי מדיניות ו/או קביעת חדשות בצו הארנונה.

 

 

הנחה בתשלום הארנונה-

כידוע אין ליתן הנחות מארנונה אלא ע"פ דין. בהקשר זה, קובע סעיף 12 (ג) לחוק ההסדרים (תיקוני חקיקה להשגת יעדי תקציב) התשנ"ג 1992 , כי המועצה אינה רשאית להפחית תשלומי ארנונה לנישום, אלא אם כן ההפחתה נעשית מכח הוראת דין מפורשת.

מתן הנחות על תשלומי הארנונה בהוראת קבע : תקנת ההנחות בארנונה קובעת כי "המועצה רשאית לקבוע עד 2% הנחה מסכום הארנונה הכללית למשלמים את הארנונה בהוראת קבע". חשוב לבדוק לפני התשלום, האם המועצה אימצה את התקנה.

מתן הנחה על תשלום ארנונה שנתית מראש : לא מעט רשויות מקומיות מעניקות הנחה על תשלום ארנונה שנתית מראש.

 

 

שימוש בנכס– ישנה חשיבות רבה לשימוש שנעשה בנכס. לדוגמא בגין נכס ריק ניתן לחייב רק את בעל הנכס; עפ"י החוק בגין קרקע תפוסה שלא משתמשים בה, לא ניתן להטיל חיוב ארנונה.

נכס המסווג כ"מסחר" אך מתבצעת בו פעילות ייצור , ניתן לשנות את סיווג ל"תעשיה", שתעריפו נמוך מתעריף "מסחר".

המשמעות המעשית של סווג נכס בסיוג "מפעלי תעשיה" הינה , זכאות לתשלום מיסי ארנונה מופחתים. התכלית העומדת מאחורי הטבה זו הינה קידום פעילותם של "מפעלי תעשיה".

 

שטח הנכס –

 

 

הוראות ההקפאה- הוראות יחידות שהגבילו את סמכותן של הרשויות המקומיות בשיעורי הארנונה.

תקנה 3 (ב) לתקנות ההסדרים בשנת 1993 נשללה, לראשונה, האפשרות לשנות בצו ארנונה את סוג הנכס, את סיווגו ואת תת סיווגו "מועצה לא תשנה סוג סיווג או תת סיווג של נכס, בשנת הכספים 1993, אולם רשאית היא לשנות סיווג אם בפועל השנה השימוש בנכס".

עד לשנת 1985 הייתה לרשויות המקומיות סמכות מלאה ובלתי מוגבלת לקבוע את שיעורי הארנונה בתחומן. מצב זה הביא לפערים בין תשלומי הארנונה בגין נכסים דומים ברשויות שונות. כמו כן, התעורר חשש שמא הרשות המקומיות יעלו את שיעורי הארנונה באורח בלתי סביר כדי לכסות את גירעונותיהן ולהגדיל את המשאבים העומדים לרשותן.

 

מנהל הארנונה– עובד רשות מקומית , הפועל בתוקף תפקידו כרשות שיפוטית מנהלית. מינויו נעשה בידי מועצת הרשות המקומית, מוסמך לדון בהשגה של הנישום כנגד שומת הארנונה, ובידו הסמכות לקבל את ההשגה ולשנות את שומת הארנונה. על החלטת מנהל ארנונה בהשגה רשאי הנישום להגיש ערר לוועדת הערר של הארנונה.

 

השגה על הודעת הארנונה השנתית– לכל נישום קיימת זכות להשיג על הודעת ארנונה השנתית בפני מנהל הארנונה וזאת תוך 90 יום מיום קבלתה. עפ"י חוק  טענות שלא הועלו בהשגה לא ניתן להעלות בהמשך ההליכים המנוהלים מול הרשות מקומית.

 

מתן תשובה להשגה – על מנהל הארנונה להשיב להשגה תוך 60 יום מיום קבלתה. החוק קובע כי אם לא ניתנה תשובה במועד, יש לקבל את ההשגה במלואה.

 

הגשת ערעור על תשובת מנהל הארנונה– עפ"י חוק עומדת לנישום זכות להגיש ערר על החלטת מנהל הארנונה בפני ועדת הערר לענייני הארנונה הכללית שליד אותה רשות מקומית. את הערעור על החלטת מנהל הארנונה בהשגה, אם נדחתה באופן מלא או חלקי, יש להגיש תוך 30 יום מיום קבלתה. ועדת הערר לענייני הארנונה  הינה ערכאה זהה לערכאה של בית משפט השלום. הן לנישום והן למנהל הארנונה יש זכות להגיש ערעור מנהלי לבית משפט מנהלי על החלטת ועדת הערר תוך 45 יום מיום מתן ההחלטה.